גבעת ראשונים

 

הקהילה מונה כיום כ1,300 תושבים. כיום, הקיבוץ מושתת על חקלאות מפותחת ולולים. מרבית החברים והתושבים מוצאים את פרנסתם מחוץ לקיבוץ.

מצובה מתאפיינת בחיי קהילה ותרבות פעילים ובתחושה של התחדשות.

· למתעניינים פירוט נוסף על מצובה בסוף החוברת.

החזון

מרכז מידע קהילתי ציבורי, להקניית מידע היסטורי על חומה ומגדל, הקמת וחלוצי מצובה והקיבוץ בשנותיו הראשונות.

כל זאת יתאפשר בזכות הקמת פארק פעיל, הכולל טיילת מצפור ומרכז מבקרים .

אשר יתעד, יציג ויספר את סיפורם המופלא של החלוצים אשר התיישבו בגבעה קטנה בסוף שנות השלושים , ושמעשיהם היוו אות ומופת להתפתחות החברה הישראלית, ולעיצוב דמותה ותרבותה טרם הקמת המדינה.

הפארק יתרכז בסיפור העלייה לרגל של מצובה ובשנותיה הראשונות.

בפארק יערכו הדרכות לקבוצות, פעילויות למשפחות בחגים, חופשים ושבתות
ואירועים מיוחדים

חזון זה נולד מהבן הראשון של מצובה, ניצן ראובן.

מתוך ראיון עם ניצן ראובן מתוך "עלי גבעה" (עלון הקיבוץ):

חשבתי רבות על רעיון, איך לספר את סיפור הקמתה של מצובה, לדורות הבאים ולאלה שהצטרפו לכאן ו"לא ידעו את יוסף"...

באחת הצעידות שלי, כמדי בוקר, עברתי ליד הגבעונת שליד הכיכר, בכניסה למשק. ניגשתי למקום, סיירתי בין הקוצים ונדלקתי על הרעיון, להקים כאן אתר שחזור של מצובה בראשיתה.

בתור הבן הראשון של הקיבוץ אני מודע ומודאג מכך שרבים מאלה החיים היום במצובה, או באים לביקור בקיבוץ, אינם יודעים את העשייה המופלאה של דור המייסדים, מקימי הקיבוץ.

לכן, החלטתי לקדם פרוייקט שיבטא הערכה רבה, יזכיר ויספר לכולם את הימים בהם עלה הקיבוץ על הקרקע, בתקופת חומה ומגדל.בכוונתי להצדיע לדור ההוא בדרך של שחזור הקיבוץ ביום

העלייה על הקרקע. על גבעה קטנה, בכניסה לקיבוץ, נקים חומה ומגדל, צריפים ואוהלים–"גבעת ראשונים"

חשוב לי שהעשייה של ההורים שלנו, שבנו והקימו מפעל חיים מאפס – יסופר וייזכר.

במבט לאחור, קשה לדמיין איך עמדו בכל הקשיים ובתנאים שהיו אז.

שיתפתי ברעיון כמה אנשים מהקיבוץ שלהם עניין וידע מקצועי (תכנון נוף, אדריכלות ועוד) וכולם נרתמו בשמחה ובהתנדבות.

ניצן ראובן

התכנית -

תוכנית האב של המיזם הופקדה בידיו של אדריכל איציק בן דויד.

"גבעת הראשונים" הייתה עד לפני שנים בודדות מחוץ לתחום הקיבוץ, כתוצאה משינויים והרחבות בשטחו, סופחה הגיבעה לתחומו וחולשת על הכניסה הראשית שלו.

די מהר הבנו כי מדובר בפנינה, שמצד אחד נותנת תצפית מרהיבה על סביבתה של מצובה, ועם זאת נוכחותה בולטת לכל באי הקיבוץ.

כשניצן ראובן העלה בפני תושבי מצובה את הצורך בתיעוד והנצחה של ראשית הישוב, היה ברור שהגבעה היא המיקום המושלם לכך.

כשהונחה לפנינו מפת הגבעה, עמד בפנינו האתגר לשלב בה שיחזור חצר היישוב הראשונה – שחזור תצוגת מבנים כפי שהוקמו בעלייה על הקרקע, מגדל שמירה, חומות וגדרות, כלי עבודה ומוצגים אחרים שנשתמרו מאז בארכיון הקיבוץ.

כמו כן, ראיתי חשיבות בתכנון פינות חמד המעניקות תצפית נהדרת על סביבותיה של מצובה, בשילוב צמחיה טבעית ממגוון הצמחייה האזורית, בשבילים, ובמדשאות על מנת שהגבעה תשמש מקום נעים וחוויתי עבור המבקרים בה.

איציק בן דוד

 

· פארק פתוח לציבור ובו עצים, דשא וצמחי נוי מקומיים, להקניית ידע על הצומח באזור הגליל המערבי.

· בילוי ופנאי לכל המשפחה

· מרכז לימודי התיישבותי. בתצוגה: תמונות, חפצים, מבנים, בגדים, כלי עבודה, ציוד חקלאי ועוד.במרכז ישוחזרו צריפי הראשונים ומגדל השמירה.

ההדרכה שמה דגש על סיפורים אישיים וסיפורי מקום. תוך דגש על מסרים וערכים חברתיים ולאומיים כפי שבאו לידי ביטוי במעשה החלוצי. בנוסף יושם דגש על החיבור בין העם לאדמתו.

· ייערכו הרצאות ע"י וותיקי הקיבוץ לקבוצות

קהלי יעד:

· קהילת מצובה – האתר יהיה פתוח בפני הקהילה וייקיים שיתוף מלא עם מוסדותיה החינוכיים והתרבותיים.

· תיירות פנים – האתר יהיה פתוח בתשלום לקבוצות ולבודדים

תיירות חוץ – האתר יהיה פתוח בתשלום לקבוצות ובודדים בדגש על קשר עם הסוכנות היהודית ומוסדות ציוניים.

שותפים לדרך

גבעת ראשונים היא פרויקט חשוב ביותר ומאתגר לביצוע באותה המידה. חשוב לציין כי אין מאחורינו גוף גדול עם תקציבים ומשאבים, אלא מדובר במספר תושבים ממצובה שהרימו את הכפפה לטובת הקהילה. אמנם במצובה טמונות יכולות קהילתיות רבות וגדולות ואופי התנדבותי יוצא דופן. אך כל אילו לא יישאו פרי ללא מימון כספי שלו אנו זקוקים כדי לראות פרויקט זה קורם עור וגידים.

אנו מזמינים אותך להיות שותף בפרויקט קהילתי למען הקהילה ולמען שימור המורשת החשובה כל כך שעיצבה את האזור המעניין והמורכב שבו אנו גרים. מדובר בפרויקט שיתוחזק ויתופעל על ידי הקהילה.

 

עוד על ההיסטוריה של מצובה:

ראשיתו של הקיבוץ בקבוצה של חברי תנועת "מכבי הצעיר" שעלו בשנת 1934 מגרמניה, אוסטריה, וצ'כוסלובקיה. באביב 1937 עברה הקבוצה הכשרה בדגניה א' והפכה לגרעין שהקים בשנת 1938 את קבוצת כינורות סמוך לחדרה. בשנת 1939 עבר הקיבוץ לחניתה תחתית. לשם הגיעו מייסדים נוספים שעלו ארצה באותה שנה במסגרת "עליית הנוער" בספינות מעפילים כמו "גלילאה"‏ועברו הכשרה בכפר החורש.

הקיבוץ עלה לקרקע במיקומו הנוכחי בתאריך 9 בפברואר1940 ונקרא על שם חורבת פי מצובה הסמוכה אליו. היישוב מוזכר בכתובת רחוב ובתלמוד הירושלמי‏בתיאור העיירות היהודיות בתחום צור לעניין קיום מצוות התלויות בארץ: "ואילו עיירות בתחום צור שצת ובצת ופי מצובה...". קרקעות הקיבוץ היו שייכות ללבנונים ונרכשו על ידי הקק"ל. בשנותיו הראשונות סבל הקיבוץ ממחסור במים ובשטחים חקלאיים ונלחם בקדחת. חלק מן החברים עבדו מחוץ לקיבוץ בהכשרת קרקע ובעבודות ייעור עבור הקק"ל, כמו כן החל הקיבוץ לגדל פטריות במערות סמוכות. בסיוע מפעל "אתא" ובמימונו של נדבן גרמני הוקם בשנת 1943 בקיבוץ בית חרושת לאריגים. לאחר מלחמת העולם השנייה הגיעה לקיבוץ השלמה גדולה של חברי "מכבי הצעיר" מהונגריה, שעברו את השואה. בתאריך 16 ביוני1946, במסגרת "ליל הגשרים", פונו למצובה פצועי התקפת הפלמ"ח על גשרי נחל כזיב, אך מחשש מפני הבריטים הועברו משם למערה ליד חניתה. הבריטים הפכו כל אבן במצובה בניסיון למצוא נשק שהיה קשור ל"ליל הגשרים". כיוון שחברי הקיבוץ סירבו להזדהות בפני הבריטים והשיבו רק "אני איש מצובה", עצרו הבריטים מספר חברים, שנראו חשודים, למשך שבועיים בכלא עכו.

על פי תוכנית החלוקה מנובמבר 1947 עתיד היה הקיבוץ להכלל בשטח המדינה הערבית. בשלהי מרץ 1948 ראו החברים את שיירת יחיעם עולה בלהבות, וידם קצרה מלהושיע. במלחמת העצמאות היה היישוב תחת מצור ערבי, אשר נפסק רק לאחר מבצע בן עמי, שבו נכבש הגליל המערבי וחודש הקשר ליישובים הנצורים. לאחר פריצת המצור נשלחו ילדי הקיבוץ לכפר הילדים "אהבה" שבקריית ביאליק. הילדים שבו לקיבוץ בסוף 1948, לאחר סיום "מבצע חירם", שבו הושלם כיבוש הגליל העליון.

עם תום מלחמת העצמאות זכה הקיבוץ באדמות חקלאיות נוספות (חלק משטחיו החקלאיים של הכפר הערבי הנטוש אל-באסה) וכן התגלו מקורות מים חדשים. בזכות אלה התפתח משק הקיבוץ. לאחר תקופת הצנע נמנה גידול ושיווק פטריות שמפיניון על הענפים המרכזיים במשק. במהלך השנים פעלו בו ענפים חקלאיים שונים כגון גן ירק, מטעים, רפת, לול מטילות, דיר, מכוורות וכותנה. בתחום מעבר לענפי החקלאות הפך בית האריגה למפעל "חיתולי מצובה". מאוחר יותר התרחב המפעל ונקרא "אריגי מצובה". נגריית הקיבוץ הרחיבה גם היא את פעילותה והפכה למפעל "רהיטי מצובה".

באמצע שנות ה-90 הוקם בבית התרבות בית כנסת של הקהילה המסורתית.

בשנת 1999 החלו חברי הקיבוץ לקבל "משכורת דיפרנציאלית" ובשנה שלאחר מכן עבר הקיבוץ הפרטה, שבעקבותיה נסגרו המטבח וחדר האוכל.

בשנת 2003 התגוררו בקיבוץ כ־600 תושבים, מהם כ־200 חברים. כשליש מהחברים היו מעל גיל 70.

מפעל "אריגי מצובה" נקלע לקשיים כלכליים בשנת 2003 ועקב קריסתו והעובדה שלא נרשם כחברה בע"מ, נקלע הקיבוץ כולו למשבר כלכלי.‏

לאחר תהליך הבראה ע"י הנאמן דני עיברי ורוא"ח נועם נצר (המכהן כיום כנאמן) נמצא הקיבוץ כיום במצב כלכלי יציב ללא חובות, מתפקד ובעל חיי קהילה תוססים ודור המשך גדול.